מירית חביב

מעבר הגבול ללאוס הוא מעבר במנהרת זמן. משהו בנופיה הבראשיתיים, בכבישי העפר הלא סלולים ובאלו הסלולים למחצה, במסעדות בהן מתיישבים מבלי לקום עד רדת השמש, במקומות הלינה הפשוטים, ובעיקר במקומיים – החקלאים, תושבי הערים והנזירים – שנדמה כי כולם באופן קוסמי שמחים בחלקם. משהו בכל אלו מחדיר ""שלוות עולמים"", עד שכמעט אנו שוכחים כיצד קוראים שעון מחוגים. קצב החיים בלאוס מרתק בשלוותו, והמטיילים בה מקבלים הצצה חטופה לאסיה של פעם, עם טעימות של קולוניאליזם צרפתי ו""פיגור"" התפתחותי בשל היותה המדינה המפוצצת ביותר במהלך תקופת מלחמת וייטנאם (אליה היא נגררה בעל כורחה). ביקור בלאוס הוא סוג של מדיטציה מבלי לשבת ברגליים שכולות. לאוס היא המדינה הפחות מפותחת וידועה מבין שלוש המושבות הצרפתיות לשעבר בחצי האי הודו סין (השתיים האחרות הן וייטנאם וקמבודיה). רצף הרסני של שלטון זר, מלחמת אזרחים וסוציאליזם נוקשה, הביאו לבסוף לקריסת המדינה בשנות ה- 70, כאשר כמעט 10%מתושביה עזבו אותה. כיום, אחרי עשורים של בידוד מהעולם, נהנית סוף סוף לאוס, המיושבת בדלילות וחסרת המוצא לים, משקט פנימי, מייצבת את בסיסה הכלכלי והפוליטי ומאפשרת כניסת מבקרים זרים. בהרצאה מיוחדת זו נזכה להצצה במדינה המיוחדת כל כך שאט אט פותחת את עלי הלוטוס שלה, נבקר במקומות הקסומים בהם כמו עצר הזמן מלכת ונזכה להכיר את לאוס – הארץ הנשכחת.